ממשיכים בטיולי פריחה והפעם לנקודת התצפית הגבוהה ביותר במישור החוף הדרומי- הלו היא תל אל צפי (בערבית – הבוהק) ובעברית- .תל צפית .

לא סתם מכונה התל "הבוהק" סלע הקרטון הלבן של התל מבריק למרחקים וברגע שחוצים את יער חרובית ניתן לזהות את המקום בקלות. בעונה זו הלבן והירוק ומשתלבים יחדיו ויוצרים מראה מקסים שממש קורה לך לבוא ולבקר במקום. ואנחנו אכן מבקרים..

הטיול בתל הוא נעים ונוח ואפשרי בהחלט עם ילדים צעירים (רק ממליצה לקחת מנשא ליתר ביטחון כי יש עליה).כבר קבלת הפנים שלנו היתה מפתיעה להקת קעקים (ציפור שדומה מאוד לעורב) עפה מעלינו ויצרה אווירה קסומה לצד הדרך ראינו מקבצי כלניות והעשב הירוק היה גבוה ומרשים. החנינו ליד שלט הפלישתים והתחלנו את המסלול המעגלי – סימון שבילים ירוק לבן המקיף את התל עד הפסגה.

המסלול אינו משעמם לרגע וכל רגע יש משהו חדש מפתיע ומלהיב- תחילת המסלול ההתלהבות היא כמובן סביב המערות ההקטנות והחמודות שניתן להיכנס אליהן בקלות ולשחק.. ואחרי התלהבות מהמערות אנו ממשיכים לטפס בשביל – שימו לב שלאורך כל אורך השביל משובצים שלטים בהם פסוקים מן המקרא המספרים על היחסים והמלחמות בין פלישתים לממלכת ישראל. מה שמזכיר לנו כי תל צפית מזוהה עם העיר הפלשתית גת, שהייתה לעיר הגדולה מבין חמשת סרני פלשתים.

ממשיכים לטפס בשביל וככל שעולים נעלמות המערות והצבע הירוק נצבע יותר ויותר בצבעי הפריחה- בשלב מסויים תרימו את ראשכם ותראו את המרבדים האדומים והיפים הנפרשים ממש תחתיכם ולצידכם(ובדיוק לפי חוק מרפי דווקא פה נכבה לי הנייד ולא יכולתי לצלם…). מבחינתי זה היה המיקום המושלם לפיקניק- הנוף מטריף ביופיו , האוויר נקי, שקט עוטף אתכם מכל פינה והכלניות מקיפות מכל עבר – תענוג. החלק היפה ביותר הוא שאין מטיילים.. כבר כמה פעמים שהגעתי למקום וחוץ מאתנו או עוד משפחה לא היו אנשים כך שכל היופי הזה ממש שמור רק לכם.. אם תשרדו את כל העלייה ותגיעו לפסגה תוכלו להשתגע מנוף עוצר נשימה של 360 מעלות לעבר מישור החוף, השפלה הנמוכה והרי יהודה. שם גם תיחשפו לעוד פרחים וצמחים כמו איריס ארץ ישראלי, דודאים וחרציות וסביונים (שלדעתי לא זוכים לכבוד הראוי להם והם יפים כל כך..).

אורכו של המסלול הוא כ3 קילומטר סך הכל.. אם אתם אם קטנטנים קחו לכם לפחות שעתיים וחצי (ואפילו יותר) כי העליה והמשחק במערות גוזל זמן אור יקר והחשיכה מתקרבת מהר וחבל לזרז את הטיול ..