אנחנו בתקופה מוזרה בין תקופת קורונה לחופש גדול.. בחודשים האחרונים רובינו הגדלנו נוכחות בדיגיטל בכלל וברשתות החברתיות בפרט, רבים מאיתנו נהננו מהאפשרויות שנחשפנו אליהם אך כידוע – בכל דבר טוב יש גם סכנה ולכן הפעם אני אראיין את קודמתי בתפקיד..(מי זוכר? לפני שלוש שנים..) שהיום מעבירה הרצאות וסדנאות לנערות ואנשי חינוך על התמודדות נכונה ברשתות החברתיות- נעים להכיר מוריה שיראל

קצת עלייך
קוראים לי מוריה שיראל, נשואה לצוריאל ואמא לארבעה מתוקים, הגענו ליד בנימין לפני 7 וחצי שנים מצפת ונהנים פה מכל רגע.

איך הגעת לתחום התקשורת?

מגיל מאד קטן נמשכתי לתחום הזה, הסקרנות, הסיפורי חיים של אנשים ובכלל הדרך הזו שמאפשרת לך לספר את מה שבוער לך לעולם מדהימה בעיני. עוד שהייתי ילדה שכולם ראו סרטים עלילתיים אני הייתי צופה קבועה של מהדורות חדשות וסרטים דוקומנטריים. לצערי באולפנה שלי לא היתה מגמת תקשורת ולכן מיד לאחר השירות לאומי הלכתי ללמוד לימודי תעודה בקולנוע שאותם השלמתי לתואר בתקשורת חינוך ותעודת הוראה. ההנאה שלי מהתחום היא היכולת להגיד ולספר לחברה את הנושאים שחשובים ובוערים בי.
לפני 3 שנים יצרתי סרט דוקומנטרי בשם 'כפר תפילה' – בו אני מלווה את הרב ניר ואיטה מס במתחם היהדות שהם מקימים בלב פסטיבל 'בומבמלה' החילוני בחג הפסח. הסרט הוא בעצם מסע  שעוסק בשאלת גבולות והמותר ביהדות ובירור מחדש של המושג שליחות. ההצלחה של הסרט מבחינתי היה המגוון של האנשים שהגיעו ושהסרט הצליח לגעת בהם חילונים ודתיים.  הסרט מצד אחד שודר בערוץ 10 בזמנו, וקיבלתי המון פידבקים חיובים מאנשי התעשייה החילונים, ומצד שני הייתי איתו בכנס בניין שלם וקיבל חיבוק חם מהציבור הדתי .הסרט מסתובב מאז בהקרנות שונות בארץ והיכולת הזו לפנות ולגעת בקהלים כל כך שונים משמחת אותי.
היום להיות 'דוסית' בתחום הקולנוע והתקשרות זה כבר דבר שכיח, אבל עדין יוצא לי  להגיע לקורסים בתחום בתל אביב ולהיות  הדתייה היחידה בסביבה. אני מגיעה ממשפחה של בעלי תשובה ומכירה היטב את העולם החילוני והוא לא זר לי. ולהיות וללמוד בסביבה חילונית דווקא דורש ממני להיות יותר מדויקת ונאמנה לגבולות ולדרך שלי, במיוחד שבתחום הזה קל לחצות את הקווים האדומים של עצמך.

החלטת לקחת את הידע שלך לתחום החינוך- איך?

אני מעבירה סדנאות והרצאות לאנשי חינוך ונוער על התנהלות נכונה וקבלת כלים לשימוש נכון ברשתות החברתיות.
בעלי עובד שנים רבות עם נערים מתמודדים וראה עד כמה הם חיים ושבויים במדיה החברתית ושלא ניתן להם כלים  נכונים להתמודדות עם התוכן הרב אליו הם נכספים- גם אם מדברים איתם מדובר בעיקר על הפחדות ודברים נגד.. אבל זה לא יעיל כי הם כבר שם (במיוחד עכשיו אחי תקופת הקורונה) ולכן ראה שיש חשיבות דווקא לדבר איתם על התוכן ומידת החשיפה. תוכן אותו הם מעלים שלא תואם בכלל את אורח חייהם ועוד. הוא פשוט 'ישב עלי' בלשון המעטה שאני צריכה להיות כתובת בעניין לנערות וזו שליחות עצומה. אם גם ככה אני עוסקת בר שנים בתחום החינוך והתקשורת ומכירה היטב את המדיה החברתית. וכך פיתחתי את 'החיים בסטורי' סדנאות / הרצאות לנערות שעוסקות בהתמודדות נכונה ברשתות. המטרה שלי היא לתת כלים  איך לחיות נכון עם הרשתות החברתיות , מה כן כדאי לשתף מהחיים, האם כל תמונה שווה שיתוף, איזה תוכן אני צורכת , מי מייצר אותו ועד כמה אני מושפעת ממנו.
אני חושבת שהדור הזה מאד מוכשר ,אני נתקלת בתמונות מדהימות באינסטגרם ובסרטונים יצרתים בטיקטוק, שלוקחים בכיס הקטן סטודנטים לקולנוע. חשוב לשמור על היצירתיות הזו ולנתב אותה לדברים חיוביים. היום עם שלל האתגרים שהרשתות החברתיות הביאו איתן חשוב שנבין ששם רוב בני הנוער נמצאים  וצריך לתת להם את הכלים הנכונים. שזה לא יהיה על אוטומט, שהם יחשבו שנייה לפני כל סטורי או לייק

ואיך התגובות?

התגובות יצרו הרצאות נוספות- באחת הסדנאות שהעברתי לבנות בתיכון, ניגשה אלי אחת המורות בסוף הסדנה נסערת מכך שהיא בכלל לא מכירה את העולם הזה, העולם בו התלמידות שלה נמצאות, חוות ומושפעות ממנו. ובאמת חשוב לתת להן כלים אך לא פחות אם לא יותר חשוב להעביר את הידע הזה גם לאנשי חינוך. וכך התחלתי להעביר הרצאות לאנשי חינוך בהן, אני מביאה ידע, סוקרת ומראה איפה הנוער נמצא ברשתות החברתיות, עם מה הוא מתמודד, למה הוא נחשף ומפרסם שם. ואיזה כלים הם כאנשי חינוך יכולים להביא לתלמידים כדי לכוון אותם..

יש לך טיפ איך להתחיל "לדבר" על זה?

אני מציעה ממש לעשות תרגיל עם עצמכם ועם הילדים מה הפוסט/סטורי האחרון ששיתפתם ולמה? מה הוא חושף עליכם? מה המטרה שלו? האם תתביישו אם מישהו מסוים ראה אותו? זה כבר ייצור שיח חשוב.