ספגטי היה מאז ומעולם אהבת חיי, בגיל 5 אהבתי במיוחד את הספגטי החלול שאפשר למשוך בקלות ובמהירות לתוך הפה- כי אוכל זה חוויה.

בגיל 10 אהבתי במיוחד ספגטי ארוך ארוך שאפשר לגלגל כמו הגדולים- כי אוכל זו חוויה.

בגיל 14 אהבתי להכין ספגטי עם רוטב אדום מושקע מלא כל טוב שהייתי מכינה בעצמי, והמשפחה היתה באה לבדוק שיש עודפים, כי אוכל זו חוויה.

בגיל 18 אהבתי פטוצ'יני, אהבתי את התחושה השונה שבו- כי אוכל זו חוויה.

וכך תאמינו לי שזה ממשיך עד היום! אני פשוט אוהבת ספגטי!! הקטשופ מהר מאוד ובגיל יחסית צעיר פינה את מקומו לרטבים מושקעים יותר או פחות, אך כאלו שבפירוש דרשו זמן הכנה.
עד שבגיל 16 קיבלתי את הפתעת חיי. התארחתי אצל חברה והיא החליטה להראות לי את כישורי הקולינריה שלה ולהכין לנו ספגטי ברוטב, היא קצצה שום וטיגנה אותו בשמן הוסיפה רסק ותבלינים ושפכה את הספגטי המוכן פנימה. עירבבה נמרצות והעבירה לצלחות. כל התהליך לקח בערך שתי דקות וחצי!! הייתי כלכך מופתעת ובעיקר חשבתי לעצמי שמה כבר יכול לצאת מזה??!

עד לביס!  זה היה ביס נהדר, אהבתי את המרקם השונה (רוטב דבוק לפסטה ולא רוטב נוזלי) אהבתי את הטעם השומי ואהבתי את הריח.
להפתעתי הרבה בשבועות שהגיעו לאחר הביקור הזה, כמעט מידי שבוע הגישו לנו בדיוק פסטה כזו בארוחת הערב של ימי רביעי בפנימיה. (מגש בגודל 25*12 בהגזמה- לשמונה בנות! תגידו לי מי כימת בחדר האוכל הזה?? זה הספיק בקושי לבת אחת)
וכמו כל דבר טעים גם הפסטה הזו מצאה את דרכה למטבח הביתי שלי. אז אני לא יודעת וגם לא זוכרת בדיוק מה החברה שמה שם בסיר ובטח ובטח שאני לא יודעת מה היה המתכון בחדר האוכל של הפנימיה. אבל דבר אחד אני יודעת הרוטב הזריז הזה טעים מאוד!!

מצרכים:

חבילת ספגטי מבושל

8 שיני שום קצוצות

2 כפות שמן זית

1 רסק עגבניות (כ200גרם)

2 כפות מים

שליש כפית סוכר (להורדת החמיצות)

מלח

פלפל

חצי כפית פפריקה מרוקאית

אופן ההכנה:

1. מחממים את השמן בסיר מוסיפים את השום (שימו לב הוא מוכן ממש מהר!!)

2. מוסיפים את רסק העגבניות והמים.

3. מוסיפים את כל התבלינים תוך כדי ערבוב תמידי

4. מוסיפים את הספגטי, מערבבים היטב ומגישים מיד.

מחכה לכם אצלי בפייסבוק "סמדר סבן – מוגש באהבה" ובאינסטגרם SMADASABAN