אחד הדברים המדהימים בעיני בחינוך שקיבלנו בקיבוץ הוא שלא היה כזה מושג "חינוך מיוחד" כל הילדים שיחקו, התחנכו ופעלו יחד ..גם אלו עם הצרכים המיוחדים. כולם היו שווים. בשבוע האחרון כולנו שמענו להקת שלווה שעלתה לגמר בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון"- הכוכב של הלהקה מבחינתי הוא לא אחר מיאיר פומברג ,בן משק חפץ חיים שהוכיח לכולנו שהשמים הם לא הגבול.  לכבוד ההצלחה המדהימה נפגשתי עם האנשים שבלעדיהם זה לא היה קורה – ההורים שלו דוד ושפרה פומברג שסיפרו קצת על מה זה להיות הורה לילד מיוחד.

קצת עליכם

דוד ושפרה פומברג מקיבוץ חפץ חיים, הורים לחמישה ילדים. שפרה עובדת בחינוך – במעונות ובגני הקיבוץ ודוד עצמאי עובד במכשור ומצלמות אבטחה.

שפרה: אני נולדתי בקיבוץ, הורי מדור הוותיקים- המייסדים. גדלתי בחינוך הקיבוצי, בלינה המשותפת ובבית הילדים . למרות שזה זכור לי כחוויה מסוימת  היה לי ברור שאת ילדי אגדל בבית . את דוד הכרתי בזכות האחים שלי ושלו. הוא עלה ארצה עם משפחתו בגיל 11 מהולנד וגרו באשדוד.

ספרי קצת על הילדות של יאיר

לפני הלידה ידענו שהולך להיוולד ילד עם תסמונת דאון וזאת היתה התמודדות לא פשוטה. בהתחלה זה היה הלם ממש- אפילו חברים לא ידעו איך להגיב עם לברך או לא ..פשוט הלם. אבל גם ידענו שאנחנו מגדלים אותו כשווה בין שווים , לחיי עצמאות. את העבודה איתו המשלתי לגלי הים – עוברים גל אחד ומחכים שלני – כי תמיד יש פרויקט, התמודדות, תמיד יש עוד מה לעשות ..זה לא נגמר.

מהרגע שנולד שלחנו אותו למסגרות רגילות – הוא הלך לגני הקיבוץ והמשיך עם שאר הילדים לבית ספר ברויאר עם סייעת צמודה. גילינו שהכל תלוי בנו – אם אנחנו משדרים לסביבה שהילד כמו כולם ככה גם החברה תקבל אותו- כמו כל ילד, אומנם עם החריגות שלו אבל שווה לשאר הילדים. הוא היה בכל הפעילויות ולא היה יוצא דופן . לדעתי זה גם תרם לחברה לדעת לקבל את השונה.

הוא הלך לבית ספר, למד לקרוא ולכתוב ולמרות שבאותה תקופה (לפני שלושים שנה) הייתה הרבה פחות מודעות אנחנו הלכנו ודפקנו על כל השולחנות שאפשר כדי לתת לו את הטוב ביותר- שחיה טיפולית, סייעת צמודה .. כל מה שצריך כדי לקדם ולפתח אותו ולחנך אותו לעצמאות. כך גם הגענו לבית ספר ניצנים בירושלים – בית ספר שנותן דגש על הכנה לחיים עצמאים. במקביל הכרנו את שלווה – שזהו ארגון שנותן פעילות אחר צהריים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בשעות הפנאי שלהם, שם גילו את האהבה שלו למוסיקה ופיתחו אותה.

מה הוא עושה כיום

היום יאיר גר בשלווה בירושלים – הוא עובד שם בסדנא שבה מכינים שקיות תה למכירה למוסדות. בסדנא הזאת יש גם סיורים תיירותיים לראות כיצד היא מתנהלת ויאיר מדריך ומסביר עליה למי שמבקר שם. דבר נוסף זה הלהקה – הביקוש לשמוע ולראות אותם רק גובר כך שיש יותר שעות של חזרות ויותר הופעות – הם כמובן מקבלים שכר על ההופעות שלהם כשהמטרה היא שהלהקה תהפוך להיות העבודה הקבועה שלו.. וזה בהחלט עושה רושם שהם בדרך לשם.

איחול לעתיד

ליאיר – שיגשים את כל השאיפות שלו , את החלומות שלו . כמו שהוא אמר בתוכנית הוא רוצה להתקדם ואני מאוד מקווה שיגיע למה שהוא רוצה

ולנו כקהילה – אני מאחלת שנדע לראות את השונה , להכיל אותו ולקבלו כשווה בין שווים, זה לא רק בשבילם אלא גם לנו כחברה זה נותן המון.