"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" משנה, במסכת סנהדרין (ד, ה) לפי נוסח: תלמוד ירושלמי, כתב יד קאופמן ובכתב יד פרמה

בשבוע האחרון בעקבות חוק הפונדקאות התחוללה סערה בארץ  – רבים תקפו את נושא הפונדקאות בכלל וטענו כי הוא מנצל נשים שמצבן הכלכלי קשה. לנושא הפונדקאות נחשפתי לפני כמה שנים וגיליתי נשים מדהימות, חזקות וצדיקות אמיתיות, המסייעות לזוגות להביא ילד לעולם מתוך מטרה של אחת- נתינה. באזורינו ישנן כמה וכמה נשים שעושות חסד מדהים זה. לצערי מכיוון שהנושא שנוי במחלוקת, במיוחד בחברה הדתית, כל מי שפניתי אליה ביקשה להישאר בעילום שם. אני מביאה את הסיפור בכדי שנשמע את הקול הזה, בין אם יש או אין הסכמה עם נושא הפונדקאות.

ולכן הפעם נעים להכיר – אשת חסד.

קצת עלייך:

שמי סמדר (שם בדוי), אני  נשואה + 2 בנות מקסימות אחת בת 5.5 והשניה בת 4. אני מטפלת בפעוטון (גילאים 3 חודשים עד 3 שנים), אחראית קבוצה ולומדת לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך.

איך הגעת לנושא הפונדקאות?

לפונדקאות הגעתי מסקרנות. בעלי ואני נתקלנו באיזה מודעה שדרושות פונדקאיות. התחלתי לחקור קצת את הנושא והבנתי שזה משהו שאני רוצה לעשות מתוך מקום של נתינה. כל חיי רציתי לאמץ ילד והבנתי שזה תהליך לא פשוט וגם מאוד יקר והפונדקאות היה בשבילי הזדמנות לעשות את המעשה הטוב שלי בעולם. הכסף הוא אחלה בונוס אבל הוא ממש לא הסיבה. מי שלא מסוגלת להיכנס לתהליך לא תיכנס לזה גם תמורת מיליון. זה או שיש בך את סוג הנתינה הזה או שלא.

איך המשפחה התמודדה עם הבחירה שלך?

לאבא שלי היה קצת קשה לקבל את זה שהבת שלו בהריון אבל לא יהיה לו נכד. הוא מאוד דאג לשלומי אבל לא התעניין בהריון עצמו, תמיד היה שואל שאלות בעקיפין כדי שלא יעלה הנושא. אמא שלי, אחותי, בעלי, סבתא שלי, הילדות שלי- כולם מאוד תמכו ופרגנו.  הילדות הכירו את ההורים של התינוק. הסברתי להן שאנחנו עוזרים להם להביא ילד לעולם ושזה התינוק שלהם ואנחנו רק נשמור עליו עד שהוא יהיה מספיק חזק לצאת. הן קיבלו והבינו את זה בצורה מדהימה. היה מקרה שהשכנה אמרה לבת הגדולה שלי "איזה יופי, יהיה לך אח"  אז היא ענתה לה "מה פתאום זה התינוק של…." וזה נאמר בכזו טבעיות מצדה כאילו בכלל אין אופציה אחרת…

ספרי קצת על התהליך? מה עברת?

תחילת התהליך זה בעיקר הרבה כאב ראש. המון בדיקות דם גם לבעלי וגם לי, אבחון פסיכולוגי (5 שעותתת!!!) שבודק התאמה ומוכנות נפשית (גם לבעלי), ריאיון בוועדה של משרד הבריאות ששם יש איזה הרגשה שמנסים "להפחיד" כדי לוודא שהמניע הוא אמיתי ולא מתוך לחץ נפשי או כלכלי כלשהו (גם בעלי עבר ריאיון). אחרי האישור של הוועדה חותמים על חוזה ויוצאים לדרך. הטיפולים הם בעצם טיפולי פוריות שחלקם עוברת האמא וחלקם אני. כמובן שהיו רגעי שבירה, לא קל להכיל אכזבות אבל ברגע שהגיע ההיריון המיוחל זה היה שווה את הכל.

איך הפרידה מהתינוק? זה לא קשה?

ילדתי במאי,  המילה "פרידה" לא מתארת את המצב כי אין פרידה. התינוק מעולם לא היה שלי. תמיד היה של הוריו ועכשיו הוא חזר אליהם, ולי זה לא קשה- זה דווקא היה החלק הכי מרגש בתהליך לראות את האיחוד הכל כך טבעי בין התינוק לאמא שלו. דמייני לעצמך את כל הבית בלאגן לפני שבת, את קמה מנקה, מסדרת, מבשלת, מתקלחת, מתלבשת, מדליקה נרות ומתיישבת על הספה עם כוס קפה, רגליים למעלה ככה בכיף, מסתכלת על הבית איזה כיף איזה נעים הכל במקומו, איזה נחת!!! זו בדיוק ההרגשה שהיתה לי. כמו כן זכיתי לכך שהקשר עם הזוג היה מדהים ונשאר מדהים- זכיתי בחברים חדשים לכל החיים!

בשבוע האחרון עולות טענות רבות נגד הניצול שבפונדקאות. מסכימה איתן?

אני ממש לא מרגישה שזה ניצול! בארץ חוק הפונדקאות מאוד שומר על הפונדקאיות (אפילו שיש מה עוד לשפר). כל מי שפונה להליך פונדקאות, פונה מתוך איזשהו דגדוג בלב לעזור לאישה אחרת. אני חלק מקבוצה של כ-100 פונדקאיות וכולן פה אחד יגידו שאין ניצול בתהליך הזה והמניע אינו כלכלי.

אסכם כאמא ולא כפונדקאית, ההריונות שלי ברוך השם באו בקלות ועברו בקלות.  להיות הורים זה לא פינוק, זה לא נופש שאפשר לוותר עליו אם לא מסתדר, להיות הורה מגיע לכל זוג ואסור למנוע את זה מאף אחד. בתהליך הפונדקאות מעבר לתינוק שהענקתי להורים, הענקתי לעצמי כוחות ועוצמות. התהליך הפך אותי לגרסה טובה יותר של עצמי. וכן, כבר חושבת על התהליך הבא..