"אני מאמין גדול במזל, ואני רואה שככל שאני עובד קשה יותר, יש לי יותר ממנו."– תומס ג'פרסון

למנת הפלאפל שלפני פסח מבחינתי יש את הטעם של משפחת גיאר. תמיד בשבוע שלפני פסח אפשר לקפוץ ליגאל ולרכוש אצלו מנה טעימה במחיר סביר.. אבל מסתבר שלא מדובר רק בפלאפל הופתעתי לגלות את יגאל במקומות נוספים ועם עיסוקים אחרים שונים ומשונים.. בקיצור הסתקרנתי וביקשתי שיעשה לי סדר ועל הדרך גם יספר על עצמו אז מוזמנים להכיר :יגאל גיאר

קצת על עצמך :
שמי יגאל גיאר. בן 50. נשוי +3 , נולדתי וגדלתי בבני ראם.

הילדות במושב

בילדותי החיים במושב לא היו קלים גרנו בבית ישן שבו לא היו מים חמים בברזים. היינו מרתיחים מים בדוד גדול על פרימוס (שתודלק בנפט) לטובת כביסה ומקלחות. לחלק מהשכנים היה בויילר לחימום המים.. ה'בית שימוש' היה מחוץ לבית באסבסטון קטן וחשוך. כבישים לא היו (שלא לדבר בכלל על מדרכות..) פנסי תאורת רחוב חלשים, מזמזמים ורחוקים מאוד האחד מהשני. סוס ועגלה היו סוסייטי. את הנפט היינו קונים מאדון ויזל ז"ל שהיה סוכן הנפט עם סוס, מיכל נפט על עגלה ופעמון, היה מסתובב במושב וצועק "נפט" נפט".
ברפת הישנה שלנו הריקה גרו כשנה וחצי משפחה גדולה של בדוואים עם צאן, חמורים וגמלים. זוכר את עלי הגפן הממולאים שבישלו, את השי (תה) הגבינות שגיבנו בשמש בנאד, את חתונת הבת שלהם והחינגה הגדולה. כל זה היה כאן אצלינו. בהיותי כבן 7 בליל חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים עברנו גל הצתות בתים במושב שתי הצתות בביתנו וכ3 שנים אח"כ, בהיותי רק בן 10, נפצע  אבי חיים קשה מאוד בתאונת טרקטור שריסקה את חוליות גבו ובעצם מיום זה נפלה האחריות על הטיפול במשק על כתפיי. מאותו יום אני הופך מילד קטן ומבולבל לגבר המפרנס בבית. (רק במעט להבין.. להאכיל 2000 עופות פטם פעמיים ביום עם שק על הכתף..)
מבחינת לימודים גם שם המצב לא האיר פנים – בבית ספר היסודי ובחטיבה הציונים שלי היו משולבים במילה "מספיק" (בלתי מספיק, מספיק בקושי, מספיק) בדגש על טעון שיפור בהתנהגות. כשביקשתי להירשם לתיכון לא הסכימו לקבל אותי.. והייתי על סף נשירה מהלימודים. לאחר תחנוניי, התקבלתי על תנאי והחלטתי להוכיח את עצמי.. מכאן, כבר נפתחה לי הדרך ואף זכיתי במלגת הצטיינות ע"י בנק דיסקונט.

אז במה אתה עובד.. תעשה לי סדר
את לא היחידה ששואלת ..לא מעט אנשים שואלים אז מה הוא בעצם עושה ??? בטיחות? אוכל ומתוקים? תיקון ציוד? ואולי, משחקי חשיבה ויצירות מעץ? ומה השמועות על "החווה של דוד יגאל"? ומה זה יגאלאדין? אז נעשה סדר.. קודם כל אני גמלאי צה"ל גאה שזוכה לעבוד במה שהוא אוהב..

בזכות הקריירה הצבאית, שבמהלכה נבחרתי והוכשרתי כממונה בטיחות בעבודה, אני עוסק בבטיחות ומספק הדרכות בטיחות בעבודה ועבודה בטוחה בגובה, בטיחות בציוד ובטיחות באש וחשמל.
האהבה שלי להכנת אוכל גרמה לי לפתוח דוכני אוכל. אני נהנה להשביע את הרעבים ומסייע בשמחות בדוכני מזון ניידים, השכרת ציוד לאירועים וכן.. ונכון – 'פלאפל גיאר' גם שלנו J אין כמו ההרגשה להתהלך ברחבי המועצה ולשמוע את הילדים.. "הנה יגאל מהשערות סבתא", "יגאל מהפלאפל"
בשנה האחרונה גם התחלתי בעיסוק חדש שהוא "תרופת הפלא" נגד התמכרות לנייד ולמחשב, מדובר על 'מעצה חושב' – אלו משחקי חשיבה מעץ ,שאני בונה, והם מאתגרים ומהנים. ובעקבות הדרישה גם התחלתי ליצור מתנות מעץ לבית וגינה.  כמו כן אני עמל רבות על הקמת 'החווה של דוד יגאל' – חווה קטנה ומהנה שתשלב ותספק את המשחקייה הלימודית, חוגים ומלאכה, פינת חי, ואטרקציות חקלאיות נוספות אותנטיות. אז אם תראו אותי נוסע בטרקטור ועגלה, אוחז חרמש ביד קוצר ירק ועם הקלשון מעמיס הירק לעגלה.. מוזמנים להצטרף ולחזור אחורה בזמן..

ולסיום העסק הקטן והמאוד מצליח – יגאלאדין – השיפוצניק שלכם- כל עבודה קטנה או גדולה שצריך בשבילה מישהו עם ידיים טובות אפשר לקרוא לי ואגיע בשמחה.

"ממתק" ממני:
מאמין שבכל אחד מאיתנו ישנו 'מטמון שליחותי' שאינו שייך לנו – שהוא מיועד רק לאחרים.. אם זה בממון, אם זה בשיתוף ידע, אם זה בעידוד ומילה טובה ואם זה בעזרה לזולת. אנו מחוייבים לשחרר ולהעניק אותו לאחרים. כשאנו מעניקים אותו לאחרים, אנחנו מקבלים את 'מטמון שליחותי' השייך לנו אך נמצא אצל אחרים..
שנזכה להיות תמיד בצד הנותן. זמין תמיד לעזור באהבה.

אז יאללה לעבודה