אם כל חי – חוי זליגר

להגיד "היא רק אמא" זה כמו להסתכל על השמיים ולהגיד: "זאת רק שמש".
~ מאט וולש

השבוע חל יום המשפחה, יום זה מתמקד במשפחתיות וחשיבותה אך בעבר הלא רחוק הוא עוד נקרא "יום האם" ולכבוד שמו הקודם (אך גם הנוכחי) אני רוצה הפעם להקדיש את המדור שלי לאישה המיוחדת מכולם שהמקום קטן מלהכיל את כל מה שהיא – אמא שלי : חוי זליגר.

קצת עלייך?

שמי חוי זליגר, מקיבוץ חפץ חיים. אני אמא לעשרה ילדים, מעל 30 נכדים ו8 נינים (עם עין טובה..) אני ויעקב, בעלי, נולדנו שנינו בקיבוץ חפץ חיים וגרנו באותו בית 3*4 שבו השתכנו כמה משפחות. כשאני הייתי בכיתה ח' יעקב היה המדריך שלי וכמה שנים אח"כ בכיתה י' הוא ביקש שאבקר אותו ברפת ושם הציע לי חברות . אני התייתמתי מאם כבר בגיל 4 ולא היה מי שילחם בשבילי בקיבוץ על מקומי ולכן נחשבתי ילדה טיפשה ליעקב לעומתי הייתה אמא פולניה ודומיננטית והוא נחשב גאון והמוצלח של הקיבוץ ולכן החברות ביננו הפתיעה את כולם.

איך הגעת לתחום החינוך

מכיתה ד בעצם התחלנו לעבוד במקש- במטע, בחדר אוכל ואני בעיקר עבדתי כמטפלת בבתי הילדים. כבר מהיסודי, כל יום בין השעות 13:00-15:00 כשהגננת הלכה לשנת צהריים אני הייתי מחליפה אותה ואחראית על הילדים. כשהגננת חזרה ב15:00 הייתה עוזרת לי להעיר ולסדר אותם. כך המשכתי כל השנים בבתי הילדים עד שהפכתי לגננת בגן.

רק בשנת 1972, לפני לידת יובל הבן החמישי, הלכתי ללמוד באופן מסודר בסמינר הקיבוצים וקיבלתי תעודה מסודרת. סמינר הקיבוצים הייתה אחת החוויות הנפלאות – למדנו שם מגדולי הדור : מלכה הס, מיריק שניר, מרים רוט ועוד.. בזכות השיטות שספגתי שם הכנסתי לראשונה לקיבוץ את חצר הגרוטאות והתגבשה אצלי השיטה החינוכית החווייתית בה אני דוגלת. למרות שאני מחפץ חיים הדתי, גם את סיפורי התורה התחלתי לאהוב לראשונה דווקא בסמינר הקיבוצים החילוני- בזכותו של שמחה פרידמן ז"ל שידע להעביר אותם כל כך יפה. את הסטג' עשיתי בקיבוץ רבדים ובקפלן –שם הייתי צריכה להיות שלושה חודשים כדי לדעת כיצד לטפל בילדים בכל מצב. בזכות הסטז והמפגשים בימי העיון החלו להכיר אותי במקומות נוספים בארץ, בעיקר אלו שדגלו בשיטה חינוכית טבעית יותר כמו החינוך הביתי, והם היוו אחר כך את הבסיס לקוחות הראשון שלנו בחווה כשרק נפתחה.

בשנות ה90 החלו להכניס לגנים שיטות חינוכיות דידקטיות יותר, יותר לימודים ופחות חוויה חושית ויצירתיות , זה מאוד הפריע לי ולכן ניצלתי את האפשרות לפנסיה מוקדמת והמשכתי את החזון החינוכי שלי בצורה בלתי פורמלית במשק הילדים – משק החי של הקיבוץ .

קצת על החווה

החווה היתה בעצם משק הילדים של הקיבוץ. משק חי הוקם בקיבוץ כדי לחנך את הילדים לעבודה לפי היהדות על בסיס הפסוק " אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר "ונתתי עשב לשדך ולבהמתך" ואחר "ואכלת ושבעת" (בבלי ברכות מ"ע). ילדי המשק מגיל צעיר היו הולכים ישר על הבוקר לטפל בחיות ורק אחר כך הורשו ללכת לחדר האוכל או לגן לארוחת בוקר ולהמשך היום. כשיצאתי לפנסיה כאמור עברתי לעבוד במשק החי אבל אחרי כמה שנים הקיבוץ הופרט ולא ידעו מה לעשות עם המשק ילדים , כמו בסיפור קבלת התורה וההרים – עברו ושאלו את כל הענפים בקיבוץ: המלון, החינוך, המדרשה האם ירצו את פינת החי ואף אחד מהם לא רצה ואז אני ביקשתי.. מבחינת הקיבוץ זה היה נוח ואישרו לי. וכך בגיל 60 ללא חשבון בנק ואפילו בלי לדעת איך חותמים על צ'ק פתחתי את החווה. בהתחלה היה מצב כלכלי מאוד קשה והילדים הגדולים שלי שכבר היו נשואים עזרו שיהיה לנו אוכל על השולחן אבל לאט לאט העסק התרומם ואנחנו מצליחים לחיות ממנו. המטרה שלי בחווה היא לקרב את הילדים לטבע דרך אהבה ומגע ומתוך אמונה שרק באמצעות קרבה יצרים אמפתיה לחיות וכמו כן לספק בית לכולם- בחווה המון בע"ח שנפצעו בטבע או מידי אדם ואצלנו הם נמצאים ורואים אותם ולא מתביישים בהם כי לכולם יש אצלנו מקום גם למבוגרים ולנכים.

איחול לעתיד

פשוט להרבות באהבת הזולת, קבלת האדם באשר הוא ופחות שיפוטיות ושליליות. בקיצור- לראות את הטוב ושהילדים יגדלו בטבע ויראו את יופיו

מחשבה אחת על “אם כל חי – חוי זליגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s