"אשה עונדת את דמעותיה כתכשיט". – לא ידוע

הדמות שאכיר לכם הפעם מעוררת השראה באופן מיוחד ואת הסיפור שלה היה לי חשוב להביא כדי לאפשר מבט אופטימי ומחזק לנשים שחוות משהו דומה. היא סבלה מאלימות בארץ זרה ואף ניסו להפריד בינה לבין ילדיה אך היא לא התייאשה והחודש בדיוק לפני 4 שנים היא הצליחה לצאת ממעגל הכאב והפחד ולהתחיל חיים חדשים עם עסק חדש שמעלה חיוך לכל מי שמזמין ממנו .   נעים להכיר – דורון זאוברמן

קצת עלייך –

שמי דורון זאוברמן אני בת 33. אמא לשלושה ילדים מקדרון בזוגיות עם גד ומנהלת את קייטרינג "ארוחות קטנות" המציע קייטרינג בוטיק לאירועים וסלסלות פיקניק לארוחה בטבע (איפה שתבחרו) שהמרכיבים בה כולם תוצרת עצמית.

נולדתי וגדלתי בקדרון, בת אמצעית במשפחה בת שלושה ילדים. אמי, ילידת רמת גן, הכירה את אבא, בן המושב, דרך חברים משותפים, ואחרי נישואיהם הם קנו משק במושב. כיום מנהל אבי חברה בינלאומית לציוד חקלאי, ובמקביל ממשיך להפעיל את המשק, שבו יש פרדסים ומטעי פרי. אמי עוסקת בטיפול באמנויות

 עברת טלטלה בחייך והצלחת להתחיל מחדש. תוכלי לספר מה קרה?

לפני 4 שנים סיימתי הליך משפטי ארוך ומייגע בו בית משפט הולנדי פסק שאוכל להשיב את בני הבכור ארצה. במשך שניים חייתי לצד בן זוג אלים, פיזית ונפשית ובשנת 2012 כשהאלימות הופנתה לבני הצעיר, לא יכולתי להמשיך ולחיות במעגל האלימות שכרסם בי ובחרתי לצאת ממנו. תחילה ניסינו לעשות זאת בהולנד, אך המצב הקצין והחמיר עד שנסעתי עם ילדיי ארצה. בן זוגי לשעבר הגיש תביעה על פי אמנת האג-  לפיה אם ילד נחטף ממדינה כלשהי, ההורה החוטף חייב להשיבו אליה, ללא קשר לנסיבות.. האב ניצח בארץ בערכאות הגבוהות ביותר ומכיוון שהיה רשום כאפוטרופוס רק של אחד הילדים נוצר מצב משפטי אבסורדי בו חויבתי להחזיר רק את אחד מהבנים. השארתי את בני הקטן (שהיה כבן שנתיים וחצי) בארץ וחזרתי להולנד עם הבן הבכור שם המשכתי את המאבק לחזור עם בני לישראל. באותה תקופה הילד היה איתי ולאב היו הסדרי ראיה מצומצמים אך למרות שהיה ברור כי מדובר באדם אלים המאבק המשפטי היה קשה וארוך והאב עשה הכל כדי להתיש אותנו נפשית בסופו של דבר זכינו ואחרי 8 חודשים בלתי נסבלים חזרנו יחד ארצה.

האם יש לך עצה לנשים שבמצב דומה?

ההבנה שאת קורבן היא החלק הקשה ביותר. להבין שלא כל דבר שקורה הוא בגללך ולהסתיר את הסימן הכחול זה לא משהו לגיטימי. יציאה ממעגל כה אכזרי דורש רק 20 שניות של אומץ. להתחיל להגיד את הדברים בקול רם ולזכור שהיציאה מהמקום הנורא הזה היא רק התחלה של דרך חדשה. בטלוויזיה מראים תמיד את המקרי קיצון ולכן נשים רבות לא מבינות שהן בעצמן קורבן – גם גבר שמחרים לאשתו כרטיס אשראי זאת אלימות, אין מכה חד פעמית.. אלימות לרוב לא מגיעה ביום אלא מדובר בתהליך שנבנה באופן איטי עם הרבה מניפולציות לרגש. אני באמת האמנתי שלא אוכל לחיות בלעדיו שהחיים שלי לא יהיו טובים בלעדיו . במקרה שלי העובדה שחייתי בארץ זרה גם תרמה לחששות – האישורי שהייה שלי היו תלויים בו והוא נתן לי להבין שאם אני עוזבת אני אגורש מהולנד בלי הילדים.

התחלת מחדש- מה את עושה ואיך התחלת?

בכל תקופת המשפטים והמאבק על הילדים לא היה לי זמן לטפל בעצמי רק אחרי שהכל נגמר וחזרנו לישראל אז נחתה ההבנה- הבום של איך ממשיכים מכאן ויותר חשוב ההתמודדות היום יומית להאמין בעצמי מחדש ..להבין שאני שווה משהו.  הבישול היה אצלי תראפיה – תחביב כשהייתי נעולה בבית. המטבח היה הנחמה בתוך חיים של טרור ועצב עמוק.  כששבתי ארצה למדתי את תורת הבישול במכללת השף, ומשם הכל התחיל להתגלגל.. התחלתי את העסק כבישול ביתי, חשבתי כמה נוח יהיה לאנשים להזמין אוכל מבושל- בימינו אין זמן וכוח להשקיע במטבח וראיתי בעסק פוטנציאל ליוזמה מוצלחת.. בהמשך הלכתי לסדנאות והתמקצעתי, הבישול הביתי הפך להיות חלק מיוזמה גדולה בהתחלה כבית קפה בטבע וכיום כעסק שמורכב מ3 דברים – הבישול הביתי, קייטרינג בוטיק עם מאפים שאני עושה לבד  וסלסלות פיקניק עשירות שלוקחים אותם לאיזה פינת חמד שתרצו לפיקניק מפנק במיוחד.. בסלסלות תמצאו: מאפים טריים (לחמים, פרצעלים, קישים ובצק עלים במילוי גבינות), 3 סוגי סלטים, כ10 סוגי ממרחים ומטבלים, קינוח ומיץ טבעי. הכל בכלים מעוצבים ועם מפה וכלים חד פעמיים. (העסק כמובן כשר –  050-5200639)

איחול לעתיד

אני מאחלת לכל אישה להרגיש עוצמתית ומאמינה. לא לתת לאחרים להקטין אותה ולדעת שאלימות היא אף פעם לא באשמתה.